שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר הַמֶּלֶךְ לַאֲהוּבוֹ, הַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ, בַּאֲשֶׁר אֲנִי חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים, רוֹאֶה אֲנִי שֶׁכָּל הַתְּבוּאָה שֶׁיִּגְדַּל בְּשָׁנָה זֹאת – מִי שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנָּה יִהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע, אִם כֵּן יְטַכֵּס עֵצָה. וְעָנָה לוֹ: שֶׁעַל כֵּן יָכִינוּ בַּעֲדָם תְּבוּאָה שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לֶאֱכֹל מִתְּבוּאָה הנ"ל. וְעָנָה לוֹ הַמֶּלֶךְ: אִם כֵּן כְּשֶׁאֲנַחְנוּ לְבַד לֹא נִהְיֶה מְשֻׁגָּעִים. וְכָל הָעוֹלָם יִהְיֶה מְשֻׁגָּע אָז יִהְיֶה לְהֵפֶךְ, שֶׁאֲנַחְנוּ נִהְיֶה הַמְּשֻׁגָּעִים. (וּלְהָכִין בִּשְׁבִיל כֻּלָּם אִי אֶפְשָׁר) עַל כֵּן בְּוַדַּאי נִצְטָרֵךְ גַּם כֵּן לֶאֱכֹל מֵהַתְּבוּאָה. אֲבָל רַק זֶה, שֶׁנְּסַמֵּן סִימָן עַל מִצְחֵנוּ שֶׁנֵּדַע עַל כָּל פָּנִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְשֻׁגָּע. שֶׁאִם אֶהֱיֶה מִסְתַּכֵּל עַל מִצְחֲךָ וְכֵן שֶׁתִּסְתַּכֵּל עַל מִצְחִי – נֵדַע מֵהַסִּימָן שֶׁאֲנַחְנוּ מְשֻׁגָּע.
(כוכבי אור, ספורים נפלאים עמוד רכח)
