בִּהְיוֹתוֹ בִּימֵי קַטְנוּתוֹ בָּא עַל דַּעְתּוֹ לִפְרֹשׁ מֵהָעוֹלָם, וְרַצָּה לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה. אַךְ עֲדַיִן הָיָה בְּשֵׂכֶל קָטָן, וְנִדְמָה לוֹ שֶׁזֶּה אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיַּנִּיחַ מֵאֲכִילָתוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה רָגִיל לֶאֱכֹל בַּבֹּקֶר וּבַצָּהֲרַיִם וְכוּ’. עַל־כֵּן יִשֵּׁב עַצְמוֹ; שֶׁיִּהְיֶה בּוֹלֵעַ כֹּל מַה שֶּׁיֹּאכַל, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹעֵס מַה שֶּׁיֹּאכַל רַק יִבְלַע כְּמוֹת שֶׁהוּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ שׁוּם טַעַם בַּאֲכִילָתוֹ. וְעָשָׂה כֵּן, וְעָלָה נְפִיחוּת בְּצַוָּארוֹ (שֶׁקּוֹרִין גִישְׁוָואלִין).
וְאָמַר: שֶׁהָיָה אָז רַק בֶּן שִׁשָּׁה שָׁנִים. וְהַנְהָגָה זוֹ שָׁמַעְתִּי לְדָבָר גָּדוֹל מִצַּדִּיק גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד שֶׁנָּהַג כָּךְ – שֶׁהָיָה בּוֹלֵעַ אֲכִילָתוֹ בְּלִי לְעִיסָה, אַךְ הוּא, ז”ל, נָהַג כָּךְ בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שִׁשָּׁה שָׁנִים.
