וְצִוָּה לְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ לִקְנוֹת נְיָר הַרְבֵּה וּדְיוֹ. וּמִיָּד בְּבוֹאָם עַל הַסְּפִינָה הִתְחִיל לִכְתֹּב תּוֹרָה. וְהִזְהִיר אֶת הָאִישׁ הַנַּ”ל לְבַל יְעַיֵּן כְּלָל בְּמִכְתָּבוֹ, וְהֻכְרַח הָאִישׁ לְהַבְטִיחַ לוֹ בְּ’הֵן’ שֶׁלּוֹ, וְאָז הֶאֱמִין לוֹ וְנָתַן לוֹ הַמַּפְתֵּחַ מֵהַתֵּבָה.
וּבִיצִיאָתָם מֵאָדֶס, שָׁם לִוּוּ אוֹתוֹ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מְאֹד בְּכָבוֹד גָּדוֹל, וְנָסְעוּ אַחֲרָיו כַּמָּה עֲגָלוֹת וְלִוּוּ אוֹתוֹ בְּשִׁיר בְּמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד.
וּבְבוֹאָם לַסְּפִינָה, וְהִתְחִילוּ לֵילֵךְ עַל הַיָּם הַשָּׁחוֹר, תֵּכֶף בַּמֵּעֵת-לְעֵת הָרִאשׁוֹן הָיָה ‘פַּרְטִינֶע’ גְּדוֹלָה דְּהַיְנוּ רוּחַ סְעָרָה, עַד שֶׁהַגַּלִּים קָפְצוּ עַל הַסְּפִינָה. וְהֻכְרְחוּ לִהְיוֹת בְּחֶדֶר סָגוּר וּמְסֻגָּר מֵחֲמַת הַמַּיִם שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם. וְהָיוּ בְּרָקִים וּרְעָמִים וְרוּחוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלִי עֵרֶךְ. וְהָיָה פַּחַד גָּדוֹל מֵרַעַשׁ הָרְעָמִים וְהַגְּשָׁמִים וּשְׁאוֹן הַגַּלִּים וּמֵחֲמַת פַּחַד לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לִישֹׁן בַּלַּיְלָה וְכוּ’.
וְאַחַר אַרְבָּעָה יָמִים בָּאוּ לִסְטַנְבּוּל.
וְיָשְׁבוּ עַל הַסְּפָר (חוף), כִּי לֹא הָיוּ יוֹדְעִים בְּאֵיזֶה בַּיִת לִכְנֹס, כִּי לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַכִּיר בֵּין יִשְׁמָעֵאל לִיְהוּדִי וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁאֹל מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים לְשׁוֹנָם. וּבִרְאוֹתָם שָׁם שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסְּפָר, הָלְכוּ וּמָצְאוּ אִישׁ אֶחָד מְתֻרְגְּמָן, שֶׁיּוֹדֵעַ גַּם לְשׁוֹנֵנוּ וְהָיָה מֵלִיץ בֵּינוֹתָם. וּמִיָּד שָׂכְרוּ לָהֶם אַכְסַנְיָא טוֹבָה בַּחֵלֶק (רובע) הַנִּקְרָא ‘גַּאלִיטָא’.
וְכַאֲשֶׁר נִכְנְסוּ לְשָׁם אַחַר שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם, אָמַר: שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ לַעֲמֹד שָׁם. וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַמֵּלִיץ: “אֶפְשָׁר טוֹב לִפְנֵיכֶם לִהְיוֹת בְּעִקַּר סְטַנְבּוּל, דְּהַיְנוּ בְּעִיר הַמְּלוּכָה שֶׁשָּׁם דִּירַת הַתּוֹגָר (סולטן תורכי), וְשָׁם אֵין שׁוּם זוּג רַשַּׁאי לָבוֹא לְשָׁם כִּי־אִם זְכָרִים לְבַד”. וְהֵשִׁיב: שֶׁשָּׁם בְּוַדַּאי טוֹב לְפָנָיו.
*
וְ(המליץ) גִלָּה לוֹ, שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁלוּחֵי דְרַבָּנָן מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (שליחים מארץ ישראל, בכדי לאסוף צדקות עבור ת”ח שבארץ ישראל) וְעִמָּם עוֹד שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִמְּדִינָתֵנוּ שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְעַכְשָׁו הֵם חוֹזְרִים לְבֵיתָם וְנוֹסְעִים מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְחוּץ־לָאָרֶץ.
וְכַאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת אָמַר הוּא ז”ל, לְהָאִישׁ הַנַּ”ל שֶׁהָיָה עִמּוֹ: “אֲנִי מַזְהִיר אוֹתְךָ לְבַל תְּגַלֶּה אוֹתִי כְּלָל וְלֹא תַּגִּיד כְּלָל מִי אָנֹכִי אִם יִשְׁאֲלוּ עָלַי”.
וְיָצְאוּ לְשָׁם לָעִיר הַנַּ”ל. וּבְבוֹאָם לְשָׁם מִיָּד הִכִּיר אֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל (שֶׁנָּסְעוּ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְבֵיתָם) אֶת הָאִישׁ שֶׁנָּסַע עִם רַבֵּנוּ ז”ל, וְשָׁאַל אוֹתוֹ: “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?” הֵשִׁיב לוֹ: “אֲנִי נוֹסֵעַ עִם זֶה הָרַךְ בַּשָּׁנִים (רבנו) לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ”. וְשָׁאַל אוֹתוֹ “מִי הוּא זֶה?” וְהֵשִׁיב לוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בִּילֶעט מֵהַקָּרְדַאן שֶׁל הַקִּירָ”ה מֵאוֹסְטְרַייךְ (רִשְׁיוֹן מִנְּצִיג הַקֵּיסָר הָאוֹסְטְרִי) וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת לוֹ מִי הוּא בְּעַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר הִזְהִיר אוֹתוֹ רַבֵּנוּ ז”ל כַּנַּ”ל.
*
וְנִכְנְס בְּלִבָּם עַל רַבֵּנוּ ז”ל, שֶׁהוּא נוֹסֵעַ מֵהַקָּרְדַאן לַחֲלֹק עַל הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם בּוּצִינָא קַדִּישָׁא מוֹרֵנוּ הָרַב אַבְרָהָם קַלִּיסְקֶר ז”ל וְהַנִּלְוִים אֵלָיו. וְנִכְנְסוּ בְּטָעוּת זֶה עַד שֶׁהָיָה לָהֶם הוֹכָחוֹת גְּדוֹלוֹת עַל זֶה לְפִי טָעוּתָם. וְנִדְמָה לָהֶם כְּאִלּוּ הוּא ז”ל הוּא מְשֻׁלָּח מֵאֲנָשִׁים רַבִּים בִּשְׁבִיל לַחֲלֹק עָלָיו.
וְהִתְחִילוּ לַחֲקֹר אֵצֶל הָאִישׁ הַנַּ”ל שֶׁהָיָה עִם רַבֵּנוּ ז”ל, אִם יֵשׁ לוֹ אִגֶּרֶת?, וְהֵשִׁיב: שֶׁאֵין לוֹ. וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מַה כַּוָּנָתוֹ בִּנְסִיעָה זוֹ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל?, וְהֵשִׁיב: שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כַּוָּנָתוֹ. וְלֹא רָצוּ עוֹד לִסְמֹךְ עַל הָאִישׁ הַנַּ”ל וְאָמְרוּ שֶׁגַּם הוּא מְרַמֶּה אוֹתָם. וְאָמְרוּ: “אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּכְּבָר אָנוּ מַכִּירִים אוֹתְךָ לְאִישׁ כָּשֵׁר, אֲבָל עַכְשָׁו שׁוּב אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם עוֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתְךָ”.
וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “שָׁאַלְתָּ אֶת רַבְּךָ רַבִּי נַחְמָן מִמֶּעדְוֶעדִבְקָא (רבנו) אִם לִנְסֹעַ עִם הָאִישׁ הַזֶּה?” אָמַר לָהֶם: “הֵן”. אֲבָל הֵם לֹא סָמְכוּ עוֹד עַל דְּבָרָיו כַּנַּ”ל כִּי נִדְמָה לָהֶם בְּבֵרוּר עַל רַבֵּנוּ ז”ל, כְּאִלּוּ הוּא אִישׁ מִרְמָה ח”ו, וְנוֹסֵעַ לַחֲלֹק עַל אַנְשֵׁי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.
וְהָלְכוּ אֶצְלוֹ ז”ל בְּעַצְמוֹ לַחֲקֹר אֶצְלוֹ, מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּמֵאֵיזֶה מִשְׁפָּחָה? וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת כְּלָל. וְדִבְּרוּ אִתּוֹ בְּחָכְמָתָם וְרָצוּ לַחֲקֹר בְּכַמָּה אֳפָנִּים כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר, לְהָבִין מִמֶּנּוּ עַל־יְדֵי־זֶה מִי הוּא?. וְהוּא הֵשִׁיב לָהֶם עַל כָּל שְׁאֵלוֹתָם בְּחָכְמָתוֹ, וְלֹא יָכְלוּ לְהָבִין כְּלָל, וּבִלְבֵּל דַּעְתָּם מְאֹד מְאֹד, וְרִמָּה אוֹתָם, וְעִקֵּם אֶת מֹחָם, עַד שֶׁלֹּא יָכְלוּ לַעֲמֹד עָלָיו כְּלָל לְהָבִין מִמֶּנּוּ לֹא דָּבָר וְלֹא חֲצִי דָּבָר.
וּבְכָל פַּעַם נִדְמָה לָהֶם לְאִישׁ אַחֵר. לְמָשָׁל, שֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ: אִם הוּא כֹּהֵן? הֵשִׁיב: הֵן. אַחַר־כָּךְ בְּיוֹם שֶׁאַחַר זֶה שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ פִּתְאֹם: אִם הוּא יִשְׂרָאֵל? הֵשִׁיב: הֵן. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה כֹּהֵן וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה יִשְׂרָאֵל?” וְהֵשִׁיב: “כֹּהֵן זֶה מִדַּת חֶסֶד וְיִשְׂרָאֵל מִדָּה אַחֶרֶת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ בִּי מִדָּה זֹאת וְגַם מִדָּה זֹאת”. וְאָמְרוּ לוֹ: “נִכָּר אַתָּה שֶׁאַתָּה מֵהַחוֹלְקִים בְּוַדַּאי, וְאֵינְךָ רוֹצֶה לְגַלּוֹת”.
וְהִתְחִילוּ לִשְׂנֹא אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשִּׂנְאָה, וּבִזּוּ אוֹתוֹ בְּכָל מִינֵי בִּזְיוֹנוֹת, וְקִלְּלוּ אוֹתוֹ בִּקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ כַּמָּה יָמִים. וְרֹב הַבִּזְיוֹנוֹת הָיָה מֵאֶחָד מִשְּׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל.
וְהוּא ז”ל הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ אוֹתָם וְאָמַר לָהֶם: “זֹאת תֵּדְעוּ, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא אֲגַלֶּה עִקַּר כַּוָּנַת נְסִיעָתִי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל , כִּי מִלִּבִּי לְפוּמִי (מליבי לפי) לֹא גִּלִּיתִי, וְאַף-עַל-פִּי כֵן, מַה טּוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא יֵדַע אֶחָד עִקַּר כַּוָּנַת חֲבֵרוֹ”. וְהֵשִׁיבוּ לוֹ: “אִם אַתָּה תְּגַלֶּה לָנוּ כַּוָּנָתְךָ: בְּוַדַּאי יַגִיעַ לְךָ טוֹבָה גְדוֹלָה עַד מְאֹד”. וְהֵשִׁיב לָהֶם: “אֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לְקַבֵּל טוֹבָה מִכֶּם וְלֹא אֲגַלֶּה לָכֶם עִקַּר כַּוָּנָתִי בְּשׁוּם אֹפֶן. אַדְּרַבָּא אַתֶּם תּוּכְלוּ לְקַבֵּל טוֹבָה מֵאִתִּי אִם תִּרְצוּ”. הֵשִׁיבוּ לוֹ: “נִרְאֶה בִּלְשׁוֹנְךָ שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת הַמְפֻרְסָמִים הַגְּדוֹלִים כְּמוֹ ר’ בָּרוּךְ (ממז’בוז, נכד הבעש”ט, דודו של רבנו) וְרַבִּי שָׁלוֹם (שכנא, נכדו של המגיד ממעזריטש) וְרַבִּי נַחְמָן (רבנו) וְכוּ’ שֶׁדַּרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת בְּלָשׁוֹן נִסְתָּר, אַךְ בְּוַדַּאי אֵין אַתָּה אֶחָד מֵהֶם, כִּי נִרְאֶה שֶׁאַתָּה בְּוַדַּאי מֵהַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק הַנַּ”ל”.
*
וְאָמְרוּ לוֹ: שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבוֹא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שָׁם אִגֶּרֶת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל; שֶׁהוּא מֵהַחוֹלְקִים וְהַמְרַגְּלִים, לְבַל יוּכַל לְהַטְעוֹת אוֹתָם.
גַּם הָלְכוּ לְהַסַּרְסוּר מֵהַסְּפִינוֹת, וְהוּא מֵאַנְשֵׁי פּוֹלִין וְנָשָׂא אִשָּׁה מֵהַפְרֶענְקֶען [ספרדים] וַחֲמוֹתוֹ הִיא יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת בְּבֵית הַתּוֹגָר, וְהָאִישׁ הַהוּא הוּא אִישׁ גָּדוֹל שָׁם. וְהָלְכוּ אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ”ל אֶל זֶה הַסַּרְסוּר וּבִקְּשׁוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: “לְמַעַן הַשֵּׁם, לְבַל תַּנִּיחַ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה לִנְסֹעַ לְהָתָם [לשם] כִּי הוּא מֵהַחוֹלְקִים וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת גֵּרוּשׁ שָׁם ח”ו, וְאִם תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵיזֶה רָעָה – שְׂכָרְךָ כָּפוּל מִן הַשָּׁמַיִם”.
וְרַבֵּנוּ ז”ל וְהָאִישׁ שֶׁהָיָה עִמּוֹ לֹא יָדְעוּ מִזֶּה.
