שְׁנַת תקס"ט בֵּין הַמְּצָרִים נָסְעָה בִּתּוֹ מִרְיָם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וַהֲוָה מָה דַּהֲוָה, וְסִפֵּר חֲלוֹם שֶׁבָּא אֶחָד וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל חֲדָשׁוֹת אִם שָׁמַע. הֵשִׁיב לוֹ שֶׁמִּיכְל נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ מַה זֶּה חֲדָשׁוֹת כִּי כְּבָר נִשְׁמַע זֹאת. וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ אֶת בִּתּוֹ שֶׁתַּעֲבֹר בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲבֹר הַיָּם בְּשָׁלוֹם וְתָבוֹא בְּשָׁלוֹם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וּבֵרַךְ אוֹתָהּ בִּבְרָכוֹת הַרְבֵּה וְאָמַר לוֹ שֶׁזֶּה שֶׁהוֹדִיעוֹ הוּא גַּם־כֵּן מְרַמֵּז עַל זֶה כִּי מִיכְל רָאשֵׁי־תֵבוֹת כִּ'י מַ'לְאָכָיו יְ'צַוֶּה לָ'ךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ (תְּהִלִּים צא):
