נְסִיעָתוֹ וִישִׁיבָתוֹ בְּאוּמֶין – רכו (מב)

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁאָמַר לוֹ קֹדֶם רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּאוּמֶין, הִנֵּה הוֹלֵךְ לִקְרָאתֵנוּ הַר גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד, אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אֶל הָהָר, אִם הָהָר הוֹלֵךְ אֵלֵינוּ: