אֱמוּנָה הִיא מִדָּה אַחֲרוֹנָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עַל יָדָהּ דַּיְקָא עוֹלִין עַל כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כֻּלָּן. כִּי אֱמוּנָה הִיא בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה כַּיָּדוּעַ. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ אַחַר הַתּוֹרָה כִּי מְרַחֲמֵם יְנַהֲגֵם [בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא סִימָן ז'], וְאָמַר אָז שֶׁאֱמוּנָה הִיא מַדְרֵגָה אַחֲרוֹנָה אֲבָל עַל יָדָהּ זוֹכִין לַעֲלוֹת עַל הַכֹּל, וּלְהַגִּיעַ לִבְחִינַת רָצוֹן מֻפְלָג וְכוּ' שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל. עַיֵּן שָׁם בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת (שִׂיחוֹת הָרַ"ן לב) (נְדָרִים הֲלָכָה ד' אוֹת ט"ז):